בקו הראשון של הנתינה נהגי עזרת אחים

יומן מסע עם דודי ארנסטר: בין חיים, תקווה, וחיוך אחד באמצע הדרך

השעה 05:40 בבוקר. דודי ארנסטר כבר על הכביש. בעוד רוב העיר עדיין שוקעת בשינה, דודי פרמדיק ותיק, חובש בכיר ונהג אמבולנס של עזרת אחים יוצא ליום חדש של שליחות.

הטלפון במוקד לא שותק חולה מורכב זקוק לפינוי מיידי מהבית לבית החולים. דודי נכנס לבית, מקבל את פניו של החולה בברכת "בוקר טוב חזק", מסייע לו לקום מהמיטה, עוטף אותו בשמיכה, ומניח בעדינות על האלונקה. המשפחה נשארת בפתח הדלת, עיניים דומעות, עוקבות אחריו בהכרת תודה.

אבל זו רק ההתחלה.

במהלך היום דודי מסיע קשישים לבדיקות, מחכה בסבלנות ליד מכון ההדמיה, עוזר להוריד שקית מהיד, מסדר כיסא גלגלים, ומעניק חיבוק לנוסעת שמפחדת מהבדיקה. כל פעולה מלווה במילים טובות, הומור עדין, והרגשה אמיתית "אתם לא לבד".

בצהריים, בדיוק כשסיים פינוי לחדר מיון, מתקבלת שיחת חירום מהמוקד: נער עם צרכים מיוחדים, בן בית שמש, נמצא בירושלים לבדו, ללא השגחה. הוא התקשר לאמו ממספר טלפון זר, אחרי שהלך לאיבוד. המשטרה זיהתה את מיקומו, אך נדרשה דרך בטוחה להחזירו במהירות ובבטחה הביתה.

דודי, שהיה עדיין באזור, התנדב מיד.
הנער נכנס לאמבולנס בשקט, מתוח, עם עיניים מבוהלות. דודי חייך אליו, פתח שיחה נעימה, נתן לו לשמוע מוזיקה שהוא אוהב ובתוך פחות משעה הנער היה שוב בידיים של הוריו הנרגשים. האם לא יכלה להאמין "איך הגעת כל כך מהר? איך ידעת איך להרגיע אותו?"
אבל דודי רק חייך, וענה בפשטות: "זו זכות. בשביל זה אנחנו כאן."

עד הערב, הוא מספיק עוד שני פינויים, ועוד שיחת טלפון אחת מהמוקד: אישה מבוגרת שמתקשה להגיע לבדיקת דם, ואין לה אף אחד בעולם. "אני בדרך," הוא עונה. גם כשכבר כמעט לילה.

לא רק נהג שליח של חמלה

אגף ההסעות של עזרת אחים מפעיל מערך עצום של נהגים, מתנדבים וצי רכבים אך כל אחד מהם הוא הרבה מעבר למקצוע. הם יד ימין לאלפי משפחות, לבבות פתוחים שמגיעים עד הדלת, מחזיקים יד ברגעים הקשים, ומזכירים לכולם שיש על מי לסמוך.